מלכות 22 בתמונות פרופיל:
אני ממש רוצה לצאת יפה בתמונה, אבל גם בתמונה הכי מושלמת בעולם- אני לא מצליחה לראות את התמונה, בלי לעבור קודם כל דרך כלללל הפגמים שיש בי.
איזה פגמים?
הפגמים הקטנים האלה שברגע שאנחנו רואים את התמונה, אנחנו לא מסוגלות להזיז מאותה נקודה את המבט שלנו.
מה זה לא מסוגלות?
לא נזיז גם בעד שלום עולמי..
הסנטר הכפול, השיער המעוך, החיוך העקום, השן שמציצה, ה3 קילו הנוספים ועוד ועוד (תמחקי את המיותר ותשלימי את החסר..)
הפגמים שרק אנחנו רואים, ואז שמים עליהם זכוכית מגדלת שמגדילה פי 10 את הפגמים.
אבל, וזה אבל גדול- החוויה הרגשית שלנו לחוד והמציאות לחוד.
- אנשים אחרים רואים את המכלול של התמונה
- אנשים מתחברים קודם כל לאנרגיה שקורנת מאיתנו בתמונה
- אנשים מזהים אם יש שמחה אמיתית בתמונה, או מרגישים שיש פה זיוף (גם הקל שבקלים)
- אנשים מחייכים בעצמם כשהם רואים את הניצוץ שלנו בעיניים. חיוך כמו פיהוק, הוא דבר מדבק..
לכן אני תמיד תמיד ממליצה בצילומי תדמית להתייעץ עם 'אנשי שלומנו'*, כשאנחנו בוחרים את התמונות.
למה?
בגלל שהם מכירים אותנו ורוצים בטובתנו, אבל הם גם אובייקטיביים יותר ורואים את המכלול כולו.
הם לא רואים את השן העקומה שמציצה לה, הם רואים את החיוך המדבק, וזה מה שנשאר איתם אח"כ..
את בטח חושבת לעצמך- "רגע, אבל מה איתי?
איך יקרה פתאום שאני יאהב תמונה שלי, שאני לא מסוגלת בכלל להסתכל עליה?"
על זה אומרים בקולנוע- פרספקטיבה!
אנחנו לא מסוגלות לראות את היופי בזמן הווה,
אבל אחרי איזה תקופה, כשהמידע שקע והציפייה לצאת נועה קירל ירדה מהפרק, או אז אפשר לראות את התמונה כמו שהיא באמת.
והיא לרוב תהיה אחלה תמונה
שם הקסם הוא פשוט זמן!!
כדי להשיג פרספקטיבה אנחנו חייבות מרווח של זמן.
חייבות לתת למרחק האובייקטיבי להיכנס לתמונה, ובואי- אחרי שנה? מה זה?!?! חלום שלי להראות ככה עכשיו..
בינתיים חשוב
שנסכים לתת לעצמנו את המקום להיות נוכחות,
ולהיראות.
*אמא/ אחות/ דודה/ בעל וכו'
אם הם ביקורתיים יתר על המידה – הם לא נכללים בהגדרת 'אנשי שלומנו'
בתמונה: מתוך הפקת הגמר של שירה אביעד
בי"ס לסטייליניג ונראות רגשית של ברוריה ברטלר.
הלוואי שנדע למצוא בתוכנו את הקסם,
יעל רביד,
הקסם שברגע
