אלו 3 שאלות שאני אישית עובדת איתן כבר שנים,
כשאני באה לפצח תמונות מיתוג לעסקים שאני מצלמת,
וחשבתי שזה יכול לעזור גם לך להבין:
מה בעצם כדאי לך לחפש בתמונות שאת משתמשת בהן בשיווק שלך,
גם מה שאת מצלמת וגם מתוך מאגרי התמונות הקיימים.

אז,  לגזור ולשמור כמו שאומרים..

 כשאת חושבת על הפוסט הבא שאת מעלה ברשתות ועל איזה תמונה יכולה להתאים לו, תבדקי קודם כל:

1. מה הקונפליקט?

איזה התנגשות מתרחשת בתמונה?
בכל סיפור יש קונפליקט.
כןכן, כל סיפור- מהתנ"ך דרך אריסטו, ממארוול דרך דיסני, דרך פרסומות של 10 שניות.
כל סיפור חייב קונפליקט.
אם הוא לא קונפליקט רעיוני אז לפחות שיהיה קונפליקט צורני.

קונפליקט רעיוני זה למשל יחיד מול רבים, ישן מול חדש, דויד מול גוליית
קונפליקט צורני לדוגמא זה: לבן מול שחור, רחוק מול קרוב וכו'

2. מה הרגש שאת רוצה להעביר?

צחוק, שמחה, כעס, עצב, תסכול?
איזה נושא את רוצה לדבר עליו, איך הוא יתן השראה/ יעודד אנשים אחרים?
תמונה שלא מעבירה רגש היא תמונה שפחות מושכת אליה אנשים,
את יכולה לצלם כוס קפה מהבילה אבל אם אין בתמונה רגש, חבל על ה3 שעות שהעברת
על כתיבת הפוסט עצמו, כי לא יהיו הרבה אנשים שיקראו, אלא פשוט ידלגו הלאה..

3. איזו צורה יש לאותו רגש?

מה הצורה שעולה בך?
מה הצבע, מה האופי? האם זה רך או קשה? האם זה קל כמו נוצה או קל כמו ענן?
מה האביזר שאפשר להשתמש בו כדי לספר את הרגש הזה?
מאיזה עולם תוכן שלך הוא לקוח? (מטבח, ציור, טבע, מכונות וכו')

ניקח לדוגמא את מהלך המחשבה ובניית הקונספט הצילומי שעשיתי ביום צילום מרוכז של בוגרות בית הספר לסטיילינג רגשי של ברוריה ברטלר.
שתי הפקות שונות רצו לעורר תחושה של חוסר, של ריקנות.
מעולה, אבל הדרך שבה אני חווה ריקנות והדרך שבה את חווה ריקנות היא שונה..
כדי שהתמונה תהיה שלך, תבוא מהעולם הפנימי שלך (ובכך תחבר אליך אנשים)
צריך להשקיע עוד שלב ולהעמיק פנימה בעזרת השאלות שלנו.

הפקה אחת ביקשה לדבר על השקט והריקנות של אישה שהגוזלים שלה עזבו את הבית,
ההפקה השניה רצתה לדבר על רווקות מאוחרת במגזר הדתי, ועל החוסר שקיים בלב.
בהפקה של התרוקנות הקן המשפחתי בחרנו בבגדים כאלמנט מרכזי,
לעומתה להפקה השניה היה מאד חשוב להשתמש בצבע השחור כדי לבטא ריקנות

בהפקה הראשונה- המצולמת התייחסה אל הבגדים של התינוק כאל תינוק בשר ודם המחובק בזרועותיה.
צילמנו אותה יושבת בתנוחת הפייטה המפורסמת של 'מריה הקדושה', כמהה ואוחזת באוברול התינוק.
בהפקה השניה השתמשנו בקרעים של בריסטול שחור כדי לבטא את הריקנות ואת החוסר באהבה.
המצולמת רקדה על רצפה מלאה בקרעים של הצבע השחור בשילוב 'סדקים של אור' שנבעו מרקע לבן,
כך יצא שהכנסנו גם בריקנות שביב של אור ותקווה. 

שימו לב ששתיהן דיברו על חוסר ועל ריקנות,
אחת לקחה את זה לצבע השחור והפכה את הצבע עצמו למוחשי
והשניה לקחה את זה לרגש- לגעגוע פיזי לבגדי תינוקות, כך שהסיפור נולד לא מתוך הסביבה אלא מתוך האינטראקציה של המצולמת עם הבגד/ התינוק.

אז… לאיזה רגש את מכוונת בפוסט הבא שלך?
איזה צבע יש לרגש הזה? באיזה מימד התחושה הזאת נמצאת – גוף/ רוח?
מה הרגש שאת רוצה להעביר? שמחה/ עצב/ לחץ/ תקווה?
שאלות קצת מוזרות, אבל אם תתני לשקט לדבר איתך- תמצאי את התשובות שנועדו במיוחד לך.
אני רואה כבר את הגלגלים במוח רצים, תמשיכי ותגיעי לתמונות ייחודיות, כאלה שגם בעוד אלפי שנים לא יהיו למתחרים שלך, כי מעכשיו את יודעת ליצר תמונות שמבטאות את העולם הפנימי הייחודי שלך!!

אז יאללה לעבודה…

שנדע למצוא בתוכנו את הקסם

יעל רביד

הקסם שברגע